"אֲנִי הַגֶּפֶן; אַתֶּם הַשָּׂרִיגִים. הָעוֹמֵד בִּי וַאֲנִי בּוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי לָרֹב, שֶׁכֵּן בִּלְעֲדַי אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר" (יוחנן טו 5). דברים רבים נכתבו ונאמרו על חשיבות העמידה שלנו במשיח, אבל מה משמעותה של העמידה הזו?
התיאור שלוקס מספק על אנייתו של שאול השליח שעלתה על שרטון מספק לנו רמז על מהות העמידה במשיח. כשהוא כתב שחרטום האנייה "נשאר קבוע" במקומו, הוא השתמש באותה מילה יוונית שהשתמש בה ישוע ביוחנן טו על העמידה בו.
התמונה תיאורית מאוד. חרטום האנייה עלה על השרטון. הוא נתקע במקומו עד כדי כך שאפילו מכות הגלים והים הסוער לא הצליחו להזיז אותו. לוקס מוסיף מילה נוספת המתארת את חרטום האנייה ש"נתקע" ונשאר קבוע במקומו.
מכאן נראה, אם כך, ש"העמידה" שלנו במשיח היא יותר מאשר מצב סביל שבו אנחנו מצויים לאחר שנושענו. היא בעצם מצביעה על כך שאנחנו מאוד מחויבים למעמד שלנו במשיח, כך שדבר לא יכול להזיז אותנו משם ושם אנחנו נשארים "תקועים". סערות החיים ינסו להכות בנו, אפילו נרגיש שאנחנו על סף שבירה, אבל עדיין נמשיך לאחוז בו. העמידה שלנו איתנה, המעמד שלנו במשיח הוא יציב כך ששם נישאר קבועים ותקועים.
במצב קבוע ובלתי משתנה זה ישוע אומר שנניב פרי. המצב שבו אנחנו "תקועים" הוא המצב שאליו מתייחסת הבטחתו: "אִם עוֹמְדִים אַתֶּם בִּי וּדְבָרַי עוֹמְדִים בָּכֶם, בַּקְּשׁוּ מַה שֶּׁתִּרְצוּ, וְיִהְיֶה לָכֶם" (יוחנן טו 7).